Wrongful Death Damages Calculator

מחשבון נזקי מוות שלא כדין מעריך את הפיצוי הכספי שמשפחה עשויה לקבל כאשר אדם אהוב נפטר עקב רשלנות, פזיזות או התנהגות בלתי הולמת של צד אחר. פעולות מוות בעוולה הן תביעות אזרחיות (בנפרד מכל תביעה פלילית) המאפשרות לבני משפחה שנותרו בחיים לגבות פיצויים כספיים על אובדנם. מקרים אלו נובעים מרשלנות רפואית, תאונות דרכים, פגיעות במקום עבודה, מוצרים פגומים, מעשים פליליים ומצבים נוספים בהם לאדם חי הייתה תביעה תקפה לנזקי גוף. לכל מדינה יש חוק מוות שלא כדין המגדיר מי רשאי להגיש את התביעה, מי רשאי להחלים, ואילו סוגי נזקים זמינים. ברוב המדינות, הנציג האישי של עזבונו של המנוח מגיש את התביעה בשם בני המשפחה שנותרו בחיים. המוטבים הזכאים כוללים בדרך כלל את בן הזוג שנותר בחיים, ילדים קטינים ולפעמים הורים ואחים. מדינות מסוימות מגבילות את מעמד המוטבים בצורה צרה יותר (בן זוג שנותרו בחיים בלבד) בעוד שאחרות מרחיבות אותו כך שיכלול כל תלוי כלכלי. נזקי מוות בעוולה מחולקים לנזקים כלכליים (הפסדים כספיים הניתנים לכימות), נזקים לא כלכליים (הפסדים סובייקטיביים כמו אובדן חברות), ובמדינות מסוימות, פיצויים עונשיים (שנועדו להעניש התנהגות מחפירה במיוחד). תביעה נלווית הנקראת תביעת הישרדות מאפשרת לעיזבון להשיב נזקים שהמנוח יכול היה לתבוע בין מועד הפציעה למוות, לרבות כאב וסבל לפני המוות, הוצאות רפואיות והפסד שכר במהלך אותה תקופה. תיקי מוות בעוולה הם בין התיקים האזרחיים בעלי הערך הגבוה ביותר במערכת המשפט האמריקנית, עם פסקי דין ממוצעים שנעים בין 500,000 דולר לכמה מיליוני דולרים בהתאם לגיל המוריש, כושר השתכרותו, מצבו המשפחתי ונסיבות המוות. מקרים שבהם מעורבים מפרנסים צעירים ומרוויחים גבוהים עם ריבוי תלויים מייצרים את חישובי הנזק הכלכלי הגבוה ביותר, בעוד שמקרים שבהם מעורבים מורישים קשישים או בעלי יכולת השתכרות מוגבלת עשויים להיות בעלי נזקים כלכליים נמוכים יותר אך עדיין כרוכים בהפסדים לא כלכליים משמעותיים.

Calkulon makes complex calculations simple — built for students and everyday problem-solvers.

1. 1חשב את הערך הנוכחי של אובדן רווחים עתידיים, שהוא בדרך כלל המרכיב הגדול ביותר של נזקי מוות שלא כדין. הדבר מצריך קביעת הרווחים השנתיים של המוריש בזמן המוות, חיזוי צמיחת הרווחים על פני תוחלת חיי העבודה שנותרה (בהתחשב בקידום, העלאות ואינפלציה), הפחתת הסכום שהמוריש היה צורך לשימוש אישי (בדרך כלל 25-35%), והיוון זרם הרווחים העתידי לערך נוכחי באמצעות שיעור היוון מתאים. כלכלנים משתמשים בדרך כלל בשער איגרות החוב של ארה"ב או בשער שוק להנחה. חישוב זה מצריך פעמים רבות עדות מומחה מאת כלכלן משפטי.
2. 2קבע את שווי ההטבות שאבדו לעובדים כולל ביטוח בריאות, הפרשות לפרישה (התאמה 401(k), צבירת פנסיה), ביטוח חיים והטבות אחרות הניתנות על ידי המעסיק. הטבות אלו יכולות להוסיף 20-40% לנתון הרווחים הבסיסי. הערך הנוכחי של קצבאות פרישה שאבדו לבד יכול להיות משמעותי, במיוחד עבור עובדים בשנות ה-40-50 לחייהם שבנו חיסכון פנסיוני משמעותי. אם המוריש היה מקור המשפחה לביטוח בריאות, יש לחשב גם את עלות החלפת כיסוי זה (COBRA ולאחר מכן כיסוי שוק או מעסיק) דרך תוחלת החיים הצפויה של בן הזוג הנותר בחיים.
3. 3חשב את שווי השירותים שאבדו במשק הבית שסיפק המוריש. גם בני משפחה שאינם עובדים מספקים ערך כלכלי משמעותי באמצעות טיפול בילדים, משק בית, תחזוקת הבית, הסעות, הכנת ארוחות ושירותים ביתיים אחרים. שירותים אלה מוערכים לפי עלות החלפת השוק: שכירת מטפלת ($40,000-$60,000 לשנה), עוזרת בית ($10,000-$20,000 לשנה), וקבלנים ונותני שירותים שונים. סקר השימוש בזמן של הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה מספק נתונים על ממוצע השעות המושקעות בפעילויות משק בית לפי מגדר וגיל, שניתן להשתמש בהם כדי לכמת הפסד זה.
4. 4הערכת נזקים לא כלכליים לרבות אובדן חברות (קונסורציום), אובדן הדרכה וייעוץ, אובדן טיפוח הורי ואובדן חברה ונוחות. נזקים אלו הם סובייקטיביים מטבעם ומשתנים מאוד לפי סמכות השיפוט וחבר המושבעים. מדינות מסוימות מגבילות נזקים לא כלכליים במקרים של מוות שלא כדין, בעוד שאחרות מאפשרות לחבר המושבעים שיקול דעת בלתי מוגבל. תביעות אובדן זוגיות נעשות בדרך כלל על ידי בן הזוג שנותר בחיים, בעוד שתביעות אובדן הדרכת הורים נעשות בשם ילדים קטינים. הערך המוקצה נע בין $50,000 ל-$500,000 או יותר לכל בן משפחה, בהתאם לתחום השיפוט והנסיבות.
5. 5הוסף הוצאות הלוויה, קבורה או שריפה, הניתנות להחזר כמעט בכל המדינות. עלויות ההלוויה הממוצעות הנוכחיות נעות בין 7,000-15,000 דולר להלוויה מסורתית עם קבורה ל-3,000-7,000 דולר עבור שריפה. אנדרטה, חלקת בית קברות ועלויות טיפול תמידי יכולות להוסיף כמה אלפי דולרים. עלויות אלו מתועדות באמצעות קבלות וחשבוניות מבית הלוויות ומבית העלמין.
6. 6כלול פיצויי הישרדות כלשהם אם המנוח שרד במשך תקופה בין פציעה למוות. תביעת ההישרדות מחזירה את הנזקים שיכלו המורישים לתבוע במהלך חייהם, לרבות כאב וסבל מודעים לפני המוות (שיכולים להיות משמעותיים במקרים של סבל ממושך לפני המוות), הוצאות רפואיות שנגרמו לפני המוות והפסד שכר בין מועד הפציעה למוות. לא כל המדינות מתירות תביעות הישרדות, ומדינות מסוימות מגבילות אותן לנזקים כלכליים בלבד.
7. 7החל כל מכסי נזק ישימים, הפחתת תקלות השוואתית או הגבלות סטטוטוריות. מדינות מסוימות מגבילות נזקים לא כלכליים במקרים של מוות בעוולה (לדוגמה, מכסים במקרים של מוות בעוולה ברשלנות רפואית קיימים במדינות רבות). אשם השוואתי מפחית את סך ההחלמה באחוז האשם של המוריש. לחלק מהמדינות יש הוראות ספציפיות לנזק מוות שלא כדין השונות מהחוק הכללי של נזקי גוף. בנוסף, תביעות נגד ישויות ממשלתיות עשויות להיות כפופות למכסי חסינות ריבוניים או להליכים מיוחדים.

• !אי התחשבות בצריכה האישית של המוריש: בעת חישוב הפסדי השתכרות עתידיים, טעות נפוצה היא שימוש בהכנסה השנתית ברוטו ללא ניכוי הסכום שהמוריש היה צורך עבור הוצאותיו האישיות. בתי משפט וכלכלנים מכירים בכך שלא כל הרווחים של המוריש היו מועילים לבני המשפחה שנותרו בחיים. ניכוי הצריכה האישית נע בדרך כלל בין 25% (למוריש עם משפחה גדולה) ל-35% (עבור מוריש המפרנס רק בן זוג). אי ביצוע ניכוי זה מגביר את ההפסד הכלכלי ועלול להפחית את האמינות מול חבר המושבעים.
• !שימוש בשיעור הנחה לא הולם: שיעור ההיוון המשמש לחישוב הערך הנוכחי של הרווחים העתידיים משפיע באופן דרמטי על נתון הנזק הכולל. שיעור הנחה נמוך מדי ממעיט בנזקים, בעוד ששיעור גבוה מדי ממעיט בהם. שיעור ההיוון המתאים צריך לשקף את שיעור התשואה הריאלי (בניכוי אינפלציה) על השקעה בטוחה, בדרך כלל ניירות ערך של משרד האוצר האמריקאי. שימוש בתשואות בשוק המניות כשיעור ההיוון הוא בדרך כלל לא הולם מכיוון שזרם הרווחים העתידי אינו נטול סיכון. רוב הכלכלנים המשפטיים משתמשים בשיעורי הנחה ריאליים של 1-3%.
• !התעלמות מפעולת ההישרדות: משפחות רבות ואפילו כמה עורכי דין מתמקדים אך ורק בתביעת המוות שלא כדין ומתעלמים מפעולת ההישרדות הנלווית. פעולת ההישרדות מחזירה נזקים שחווה המוריש בין פציעה למוות, לרבות כאב וסבל מודעים, חשש למוות קרוב, הוצאות רפואיות והפסד שכר. במקרים בהם המנוח שרד שבועות או חודשים בכאבים לפני מותו, נזקי ההישרדות יכולים להיות משמעותיים ואין להשמיט אותם מחישוב הנזק הכולל.